החיים שלי - הקדמה

שלום, קוראים לי חן. אני בת 15 וחצי ואני גרה באשדוד. אני חושבת שהחיים שלי הם החיים של כמו כל מתבגרת - מדרניים, קשים ובלתי מובנים. או לפחות ככה אני מרגישה. יש כאלה שהתיכון היא התקופה הכי יפה של החיים שלהם ואני לא אומרת שלא, יש הרבה דברים יפים בתיכון - צחוקים על המורות, הברזות, העתקות במבחנים, מסיבות, חופש, כסף, פפולאריות, אהבה ראשונה, נשיקה ראשונה ואולי גם להגיד "להתראות" לבתולים שלכם. כן, זאת בהחלט תקופה יפה - למי שזה באמת היה ככה. אני שונה. ואני יודעת שאני שונה. אני צוחקת בקולניות, אני צוחקת על המורות, אני חרשנית במובן המלא (מגמת ביוטגנולוגיה, כן כן...), מעתיקה במקצועות המפגרים (ספרות, תנ"ך, היסטוריה לשון ואולי תעבורה...), עוד לא התנשקתי, אני לא מבריזה (חלילה!), ובטח שאני בתולה. יש לי בקושי חיי חברה למרות שאני הלייצנית של הכיתה. כן, למרות היותי חרשנית יש לי תחביבים בחיים וזמן פנוי - אני רוקדת ריקודי בטן (כן, חושני!!!), ריקוד מורדני, קברט, חסידי, ישראלי, ספרדי, הודי, פופ וג'אז (כן, מבחר עצום) - זאת אומרת שאני בחברת מתבגרות בגילי יותר או פחות בימי ראשון ושני. בימי שני אני יוצאת משיעור הריקוד ורוכבת על אופניים באטרף לשיעור אנגלית של מתקדמים (חרשנית כבר אמרתי?) ושם יש גם מתבגרים בגילי פחות או יותר. אני חוזרת הבייתה בימי שני ב-22:00 ממוטטת על המיטה. האמת, שלא מזמן קראתי את "הסוד לצעירים" וגם ראיתי את הסרט ומאוד ההתלהבתי. התחלתי לעשות בדיוק מה שאומרים שם: אסור להגיד או לחשוב "לא", להדפיס תמונות של דברים שאנחנו חושקים בהם ולחשוב שיש לנו אותם כבר וכמובן להכיר תודה עליהם, לסלוח ולשכוח על מה שאנשים שאנחנו לא מחבבים כ"כ עשו לנו. זה עזר לי באיזשהו מובן כי באמת הייתה לי ילדה בכיתה שלא סבלה אותי ולא דיברתי איתה 4 שנים ואני כבר בכיתה י'! לפני שבוע בערך, היא שלחה לי פתק באמצע שיעור לשון (מתפלאה שלא ישנתי באותו זמן) ובו היה רשום "אני רוצה להשלים. פיס? (הסמל של פיס) ואח"כ היא רשמה בסוגריים: אני יודעת שזה קצת פחדני לרשום את זה על הדף אבל מה לעשות. המחשבה הראשונה שחשבתי הייתה: יא אללה, לקח לך זמן!!! המחשבה השנייה הייתה: פחדני?! כאילו זה לא מילה! אין לך בי***ם בש**! אבל סלחתי לה. לא היה לי כוח ולא רצון לריב. עדיף ככה. אחת התמונות שהדפסתי , בין הדברים שאני רוצה היא , תמונה של גבר ואישה מתנשקים בפראות כי זה באמת מה שאני רוצה. להתנשק בפראות עם גבר שיאהב ויכבד אותי. רק אותי. רק אותי. מה לעשות, אני מזל סרטן... מכירים את השאלה המפגרת הזאת - אם הייתם הולכים לאי בודד מה הייתם לוקחים? - למה לעזאזל שאני אלך לאי בודד? מה, משעממם לי בחיים (כן, תתפלאו שלא)? ואם כבר אני עונה על זה אז תדעו שיש מכשיר אלקטרוני אחד בעולם הזה שאני לא נפרדת ממנו ומשתמשת בו כל יום (תרגיעו, זה לא אייפון/אייפוד/אייפד) - MP3 - ה-מכשיר! מוזיקה, אני לא יכולה בלעדייך! אני מאזינה להמון שפות כשאני מקשיבה למוזיקה- אנגלית, עברית, רומנית, איטלקית, ספרדית, קוריאנית (כן, מפתיע?), ערבית מצרים, הודית וצרפתית...
נקווה שאני אמשיך לכתוב בקרוב....
חנצ'וצ'ים P=