החיים שלי - פרק ראשון

כיף! עברתי את יום ראשון - היום הכי שנוא עליי בעולם. למה? שעות ארוכות בבית הספר שלא עוברות, היום שבא אחרי שבת כיפית ורגועה. בימי ראשון יש לי אשכרה שמונה שעות, וזה באמת כלום לעומת כיתה י"א 1 שהם עוברים גם 10 שעות ביום מבלי להתלונן. בראבו. לא יודעת מה יש לי בכיתה י"א , בשנה הבאה , כמו שחיה , המורה להיסטוריה , טוענת אבל בינתיים אנחנו בכיתה י' וזו הכיתה שמתחילים בה את הבגרויות וזה מה שאני צריכה להתמקד. בימי ראשון אני צריכה לסבול הרבה - חיה, המורה להיסטוריה, אבל גם המחנכת הכי טובה שהייתה לנו עד כה ("רק כדי לסבר את האוזן!","בשנה הבאה.."!!!), חני, המורה ללשון כבר 4 שנים! ("הלאה, הלאה הלאה" [חושבת שהיא אלוהים או משהו], "יופי!", חן, קראי!" [משחקת אותה מורה ללשון], "חבל על הזמן מי שמתעסק איתי אני יוצאת עליו הוא מת!" , הקיצור: שלוכיזם!), רנה, המורה למתמטיקה שאני צריכה לסבול 3 שעות מהיום שלי ("next,next,next!!!" [חושבת אנחנו באיזה אודישנים לכוכב נולד או משו] "לצמצם לצמצם פתרנו!" יש לה בעיה זה מובן), ואח"כ השיא של היום - זואיה המורה לאנגלית שפעם אף אחד אף לא ראה אותה מחייכת ("מי מדבר? תהל!" [היא שונאת אותה שנאת מוות!], "המורה זואיה? מה רשום שם?" , "מילה" , "איזה מילה?", "מילה באנגלית" [עזבו... "-.-], "הלו?! מה אני לבד פה ?! הלו גייס?!" , "המורה אפשר להודיע הודעה?", "לא!") , המורה לביולוגיה אנה, ("תכתבו בבקשה" , "תנשמו בבקשה", "תגידו בבקשה" , "תרימו כסאות בבקשה" , הקיצר: נימוס יתר), המורה לפיזיקה, אילן הבנאדם הכי רגוע שאני מכירה , עם המשקפיים שכמעט נופלים לו מקצ האף ("השאלה שאתה שואל היא לא נכונה", "תרגעו, הערבים לא יהרגו אותנו!" ).. קיצר יום מעצבן. שמחה שעברתי את זה. עכשיו, אני צריכה ללכת לעשות שיעורי בית משעמיים רצח באנגלית ומחר אני צריכה לקום מוקדם בגלל רנה הדפוקה הזאת שרוצה לעשות שיעור ב-8 בבוקר כשכולם עוד חולמים את החלום הכמעט אחרון שלהם. יאללה נמאס. באמת אני רוצה חופש. מתי הוא יבוא? מה החודש עכשיו? ינואר? אין כלום. פברואר? כלום. רק במרץ (עוד חודשיים) יש חופש מסכן של פורים סופשבוע. אוףף... לפעמים פשוט בא לי להעלם לעולם שלי ולא לחזור אבל אני יודעת שזה בלתי אפשרי. תמיד אפשר להעלם לעולם שלך אבל אף פעם אתה לא יכול שלא לחזור. אתה חייב לחזור. ואם לא בשבילך אלא בשביל הסובבים אותך. ככה זה. אסור לפגוע שאנשים שאנחנו אוהבים ואכפתיים לנו מהם והם מלנו. טוב, מקווה שמחר אכתוב עוד.
יום טוב :-)